מי אני  image

אני איציק גור, בן 55 ואב ל- 2.

אחרי השכלה כלכלית ופיננסית (MBA) ו - 25 שנה בתפקידים בכירים בתחומי הכספים והניהול, אני משלים מעבר ומסיים תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית (MSW) באוניברסיטת חיפה. מעבר שהחל לפני כעשר שנים בלימודי הנחיית קבוצות באוניברסיטת תל אביב ועבר דרך לימודי הנחיית מעגלי גברים. בדרך פגשתי גם את עולמות החינוך, היצירה והעיצוב. במקביל אני ממשיך לחקור את נושא הגבריות ולהעמיק בעיקר במחצית השניה של החיים, עבדתי עם גברים במרכז למניעת אלימות במשפחה ובמרפאה לבריאות הנפש כחלק מהכשרתי כמטפל.

המעבר הזה הוא תוצר של מסע התבוננות מחדש על הבחירות שעשיתי בכל תחומי חיי ושל תהליך בירור פנימי לא פשוט ורצוף חוסר ודאות ותסכול - אבל לצד זה הוא גם מאד מספק והוא משקף את הבחירה שלי.
המעבר הוא הגשמה של תשוקה שהיתה חבויה בי ועכשיו הסכמתי לתת לה מקום, אך בה בעת הוא גם מהלך מושכל ומחושב של הכנה לקראת המחצית השניה של חיי. מאחורי המעבר קיים הרצון להמשיך להיות משמעותי בעולם בכלל ובעולם התעסוקה בפרט, אך לא פחות מכך הפחד להיהפך פחות רלוונטי ואף לשקוע נפשית וגופנית - כפי שלצערי קורה לגברים רבים לקראת העשור השביעי לחייהם.

המעבר שלי, או כמו שאני קורא לו, "האקזיט", מלווה בוויתורים ובהתאמה מושכלת של רמת החיים שלי אך אני מאמין שהוא יוביל לאיכות חיים טובה יותר, מותאמת יותר ומלאת משמעות במחצית השניה של חיי. אני מקווה שהמעבר עשוי להוות השראה עבור ילדי להיות מחוברים יותר לבחירות שיעשו לאורך חייהם. המעבר שלי הוא רק דוגמא לסוג אחד של מעבר שאפשר לעשות באמצע החיים.
כגברים במעבר אמצע החיים אנחנו פלח אוכלוסיה שאינו זוכה, לצערי, להתייחסות ולמענים הממוקדים בצרכים שלנו, למרות שכולנו חווים את מאפייני המעבר - בעצמנו או דרך חברינו. בגלל שלרוב אנחנו לא בונים לעצמנו מעגלי תמיכה משמעותיים ולא מטפחים מנגנוני הסתגלות - אני מאמין שהליווי עשוי להיות חשוב ומשמעותי ואפילו קריטי.

השילוב בין ההבנה הטיפולית, העניין האישי וההעמקה בגבריות העכשווית, לבין ההבנה הפיננסית שלי,  מייצר מעטפת ליווי תומכת בגברים במעבר.
אבל יותר מכך, אני מאמין שמעבר אמצע החיים שעברתי בעצמי ואני עדיין עובר מאפשר לי ללוות גברים אחרים במסעם שלהם. ללוות בהתבוננות מחדש על הבחירות שנעשו עד היום ולהתאים אותן לשינויים שקורים עכשיו ועוד יקרו במחצית השניה של החיים.

אני מאמין בשינוי מתוך בחירה ולא מתוך אילוץ, כשעוד יש לנו כוחות לבחור אחרת ולצמוח.